מאת דיוויד סנדרס מוקדש לרובין גליקשטיין לפני עשר שנים הכנסנו לתוכנית הלימודים שלנו קורס על החזקת ניגודים.
תוך שנה התפתח הקורס לתוכנית לימודים שנתית.
תלמידים רבים אמרו לי שמה שנלמד ב”החזקת ניגודים” משפיע באופן בלתי נמנע על חשיבתם ועל השקפת עולמם.
לימוד ליבה זה של הקבלה מוצא ביטוי בטקסטים העתיקים של הבודהיזם וההינדואיזם ובסיפורים מודרניים כאלה בסרטים הבדיוניים של מלחמת הכוכבים ובסרטי האנימציה הקול בראש.
אין אור בלי חושך, שמחה בלי עצב ומתוק בלי מרירות.
אנחנו, כפי שניסח זאת רומי, בית הארחה של רגשות ועצמיים שונים, ולעתים מנוגדים. בהתבסס על הערכת החזקת הניגודים, שניים מהסטודנטים שלנו, רובין לופ ואלין מולדוב, ייסדו את Moving to Our Center ומציעים תוכניות לבניית גשרים המשפרות שיחות המעודדות דיאלוג ומאתגרות את הנטייה למיצוב מקוטב.
הנסיבות כפי שהן, עם חוסר הסובלנות הגובר לשמוע דעות מנוגדות, מציאת עמדת מרכז חשובה מתמיד. מדוע כל כך קשה לנו להיות מיומנים, שלא לדבר על להתמקצע, בגישה מאוזנת יותר לחיים?
מדוע חשיבה של שחור ולבן נפוצה כל כך?
המורה החסידי בן המאהה-18 , הבעל שם טוב, סיפק את התובנה הבאה: “כאשר אנו רואים פגם אצל האחר, עלינו לראות כיצד השיפוט שלנו משתקף בחזרה לעצמנו”.
זוהי משימה קשה ביותר.
הנכונות להודות שמה שאנו רואים אצל האחר משקף בחזרה יכולת או ממשות של מה שאיננו מוכנים לראות בתוכנו, מפחיד או אומלל ככל שיהיה. “קיטוב”, אומרת המטפלת אסתר פרל, “הוא חוסר היכולת של אנשים להכיל את המורכבות של נושא… להחזיק בתוכם את האמביוולנטיות, את החלקים הסותרים של הסוגיה”.
זוהי העבודה הרוחנית של החזקת ניגודים.
כאשר אנו חיים במודעות ליבה זו, אנו יכולים לקיים יחסים כנים וישירים יותר עם כל ההיבטים של אחרים ועם עצמנו. ישנם מורים רוחניים הטוענים שמטרתנו היא להשמיד את האגו.
ישנם מורים רוחניים הדוגלים בסילוק הכעס או במיגור התשוקה המינית.
חיים הרמוניים, מציאת איזון שליו, דורשים הכרה במר ובמתוק, בפגום ובמופלא שבכל אחד מאיתנו וב”אחר”. החזקת ניגודים, המיושרים עם ספירת תפארת בעץ החיים, היא תרגול המודעותהחמישית לקבלה.
